שטוירמן ואח' נ' צדג, חברה למסחר ולהשקעות בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובעים רכשו שולחן פינת אוכל ו-10 כיסאות עור מאת הנתבעת 1 ביום 5.2.07. חשבונית מס צורפה כנספח 1 לכתב התביעה. עלות הרכישה הינה 24,000 ₪ (כולל מע"מ). עלות 10 הכיסאות בלבד הינה 10,000 ₪ (כולל מע"מ).

2.לטענת התובעים, מדובר במערכת ריהוט יקרה שנרכשה אצל הנתבעת 1 שהינה חנות רהיטים יוקרתית בהרצליה פיתוח. לגרסת התובעים, הציגו בפניהם את הכיסאות ככיסאות שעשויים מעור, וכך אף נרשם בחשבונית "כיסא עור חום TEXAS" . עם קבלת מערכת פינת האוכל, החלו התובעים להשתמש בה שימוש מקובל וסביר, אלא שעם הזמן ובחלוף מספר שנים החל ריפוד העור בכיסאות להתפורר ולהתקלף. התובעים צירפו תמונות לכתב התביעה, ואף הביאו שני כיסאות לדוגמא לאולם ביהמ"ש. כשהבחינו התובעים בתהליך זה של התפוררות והיסדקות של ריפוד הכיסאות, פנו לנתבעים והביאו לבדיקתם את אחד מאותם כיסאות לצורך בחינת האפשרות אם ניתן לתקן את הפגם.

3.לגרסת התובעים, הנתבעים התנערו מכל אחריות וטענו כי הם לא יוכלו לטפל בכיסאות מאחר ויצרן הכיסאות אינו קיים. בחלוף מספר חודשים, משביקש התובע 2 ליטול חזרה את הכיסא שהותיר אצלם ציינה עובדת הנתבעת 1 כי לא ניתן למצוא את הכיסא, רק בחלוף כשבוע ימים התברר כי הנתבעים זרקו אותו מבלי להתריע בפני התובעים שיבואו לקחת את הכיסא חזרה.

4.עיקר טענתם של התובעים היא לא רק בחסר של כיסא אחד, אלא טענתם העיקרית היא בעובדה שהנתבעים מכרו להם כיסאות עור שאינם עור. במהלך הדיון שהתקיים ביום 25.8.13, ביקש התובע לשכנע את ביהמ"ש כי אין מדובר בכיסא עור לאור העובדה שהוא דליק. ביהמ"ש לא הסכים לבצע את בדיקת האש באולם ביהמ"ש והציע לצדדים לבדוק את הכיסאות במכון התקנים. הצדדים הסכימו להצעת ביהמ"ש. יתרה מכך, הנתבע אף הצהיר בפרוטוקול הדיון, ובקשה לתקן אמירה זאת נדחתה על ידי, כי אם יתברר בבדיקת מכון התקנים שהכיסא איננו מעור הוא יהיה מוכן לשלם את סכום התביעה.

5.כאמור, הכיסא נלקח לבדיקת מכון התקנים ומכון התקנים מצא בבדיקתו כי המבנה הסיבי של שכבת הבסיס איננה אופיינית ליריעת עור טבעי אלא הקריעה אופיינית לחומר בעל מבנה קרטון. מסקנת הבדיקה היתה כדלקמן:

"לאור הממצאים המפורטים בסעיף 4 לעיל, חומר הכיסוי של הכיסאות הוא לא יריעת עור טבעי אלא חומר המבוסס על תערובת סיבי עור וסיבים אחרים".

היינו, ממסקנת מכון התקנים עולה כי אין מדובר בכיסאות עור בעלי יריעת עור אחידה ושלימה, אלא בחומר סינטטי המבוסס על מספר סיבים לרבות סיבי עור.

6.הנתבע עצמו בבקשה מס' 4 מיום 2.9.13 כותב לביהמ"ש, כי פנה ליצרן הכיסאות בשאלה האם הכיסא הוא כיסא עור? והתובע בהודעתו ציטט את תשובת היצרן. מתשובת היצרן ניתן ללמוד, כי מדובר בעור ממוחזר ומתשובת היצרן עולה כי יש להתייחס גם לעור ממוחזר כאל עור. עוד ציין היצרן, כי בחשבונית צוינה המילה GRAIN" " מתחת למילה עור, ללמדך כי מדובר בעור גרוס או טחון.

7.בכתב ההגנה הראשון שהגיש הנתבע 2, ציין הנתבע כי אין מדובר בתרמית אלא במוצר שנמכר לעשרות לקוחות ומעולם לא נתקבלה תלונה. הכיסאות עצמן נרכשו כ-6 שנים לפני הגשת התביעה, והן מן הסתם התבלו ללא קשר לטיב העור. מאחר והתובע 2 הינו עו"ד במקצועו התרתי לנתבעים להיות מיוצגים בהליך זה, ואכן הנתבעים היו מיוצגים בהליך שמיעת הראיות ואף הגישו תגובה מנומקת ומפורטת לבקשה למתן פס"ד. לטענת ב"כ הנתבעים, אין מדובר בתרמית אלא בכיסאות עור גם על פי בדיקת מכון התקנים, שכן סגסוגת של עור או סיבי עור מעורבים עם סיבים אחרים עדיין אין בהם לרוקן את המונח "כיסאות עור". לטענת הנתבעים, המונח "עור" כולל בתוכו שורה ארוכה של סוגים ומינים בטווח מחירים שונה, מהאיכותי והטוב ועד הפשוט והזול.

8.עוד טוענים הנתבעים, כי סעיף 15 לחוק המכר תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"), קובע מצבים בהם אי ההתאמה אינה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה כמו במקרה דנן. סעיף 15 לחוק המכר קובע כדלקמן:

"לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה; אולם במכירת נכס נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת הממכר, ואין הוא זכאי ליתר התרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממסירת הממכר" (הדגשה שלי א.מ.ג).

אין חולק, כי בענייננו העסקה נשוא התביעה נעשתה ביום 5.2.07 (ראה חשבונית נספח 1), וכי הפנייה הראשונה לנתבעים על אי ההתאמה בממכר נמסרה ביום 18.3.12 או בסמוך לכך (ראה סעיף 5 לכתב התביעה). אם כך, מדובר בתקופה של למעלה מ-5 שנים מיום רכישת הכיסאות. בנסיבות אלה, טוענים הנתבעים כי אין התובעים זכאים לבטל את עסקת הרכישה ולקבל סעד כלשהו לאחר חלוף 5 שנים.

9.הצדדים חלוקים בשאלה המשפטית, האם סעיף 16 לחוק המכר חלק במקרה דנן? סעיף 16, דן במקרה של העלמת אי ההתאמה וזו לשונו:

"היתה אי ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת בעת גמירת החוזה, ולא גילה אותן לקונה זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה".

הצדדים חלוקים אם כן בשאלה המשפטית והעובדתית, האם הנתבעים ידעו כי מדובר בכיסאות שאינם עשויים מעור אמיתי היינו מיריעת עור שלימה, אלא מסגסוגת של סיבי עור מעורבים עם סיבים אחרים, או האם עליהם היה לדעת זאת כבעלי מקצוע העוסקים שנים רבות בתחום מכירת רהיטים.

10.ראשית יצוין, כי אינני מקבלת את טענת התרמית. לא שוכנעתי כי הנתבעים רימו בכוונה תחילה את התובעים ומכרו להם מוצר שאיננו עור בידיעה שאיננו עור. מדובר במוצר שעל פניו נראה עור, וקונה לא מיומן בנקל יכול להאמין כי מדובר בעור אמיתי. הגם שיצרן הכיסאות קורא למוצר "עור ממוחזר" או "עור גרוס", הרי מדובר כפי שנקבע במכון התקנים בתערובת המבוססת על סיבי עור וסיבים אחרים. יצרן הכיסאות בפנייתו אל הנתבע, כותב כי גם תערובת זו נחשבת לעור. אינני סבורה כי ניתן לכנות את תערובת הסיבים במילה "עור", שכן משנכתב כי נמכרו כיסאות עור, הקונה הסביר והלא מקצועי עשוי לחשוב כי מדובר בכיסאות שמרופדים ביריעות עור אמיתי. היה מקום לטעמי לציין, כי מדובר בתערובת של סיבי עור או לחילופין להבהיר כי אין מדובר ביריעות עור אמיתי.

11.בעדותו, טוען הנתבע 2 כי ניתן היה להבחין זאת על פי מחירו הנמוך יחסית של הכיסא, שהרי כיסא המרופד ביריעת עור אמיתי מחירו יכול להיות מוכפל או אפילו מושלש מהמחיר שבו נרכש הכיסא ע"י התובעים. דווקא טיעון זה רובץ לפתחם של הנתבעים. לשאלת ביהמ"ש, השיב הנתבע כי לא היה בעת רכישת הכיסא, כיסא נוסף להשוואה עם ריפוד מיריעת עור אמיתי. נכון שדוגמאות כאלה מצויות בקטלוגים שונים או באתרי אינטרנט שונים, אך מידע זה נגיש וידוע לנתבעים שהם הינם אנשי המקצוע בתחום, ולאו דווקא לקונים שאינם בעלי הידע וקונים לעיתים רחוקות מערכת ריהוט חדשה. לו אכן ניתן היה לדעת כי מדובר בעור שאיננו יריעת עור אמיתית אלא בתערובת של סיבי עור, היה מקום לציין זאת בפני התובעים בעת הרכישה.

12.המחלוקת אם כן מצטמצמת לשאלה, האם היה על הנתבעים לדעת כי אין מדובר בכיסאות עור אלא בתערובת של סיבי עור. הנתבע צירף חשבונית מס מהיצרן מ-2005, עלות מחיר כיסא הינו 49$ , ובחשבונית צוין "Texas chair brown leather" . במכתב היצרן שצורף לבקשה 4 , כותב היצרן כי הוא מוסיף בחשבונית את המילה GRAIN , מילה זו לא הופיעה בחשבונית משנת 2005, ואולם בפניי לא הוצגו כל החשבוניות מאותו יצרן. בנספח נוסף (עמ' 12) צוינה המילה LYCHEE GRAIN" ", היינו מילה שמשמעותה עור גרוס או טחון מופיעה כבר בשנת 2006 במסמכי היצרן בטרם רכשו התובעים את הכיסאות.

13.באת כוח הנתבעים מסתמכת על פסיקה שניתנה בביהמ"ש לתביעות קטנות (ת.ק. (קריות) 29113-05-13). ראשית ייאמר, כי פסיקה של ביהמ"ש השלום איננה תקדים או הלכה מנחה בפני ביהמ"ש מאותה ערכאה. שנית, העובדות שם שונות מענייננו. שם הנתבעים צרפו חוות דעת ממכון התקנים אשר קבעה כי מדובר בעור מסוג "בייקסט" שהינו "עור מצופה בפילם", ולא כבענייננו כי מדובר בתערובת של סיבי עור וסיבים נוספים. כמו כן, באותו מקרה לא נטען ע"י התובעים כי חל בעניינם סעיף 16 לחוק המכר, ולפיכך אין הנדון דומה לראיה.